שביט נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

פסק דין

לפנינו תביעת התובע להכיר באירוע הלבבי בו לקה ביום 24.7.2009 כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

המל"ל דחה את תביעת התובע להכיר באירוע כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 21.8.2011.

מכאן, התביעה שלפנינו.

התובע הגיש תצהירים בתיק ואף נשמע דיון הוכחות ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומיהם לעניין התשתית העובדתית, הכל כמפורט להלן.

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:

העובדות שאינן במחלוקת

התובע יליד שנת 1956.

התובע עבד בחב' רמבם שוקי הון והשקעות בע"מ (להלן: "החברה"), כאשר התובע היה הבעלים של 100% ממניותיה של החברה ושימש כמנכ"ל החברה.

החברה מוקמה בחצר ביתו של התובע ועסקה בניהול תיקי השקעות.

לחברה היו שני עובדים – התובע ועובד נוסף, כאשר בתקופה הרלוונטית עבד בחברה מר איתן רוסמן.

התובע אושפז ביום 24.7.2009 בבית חולים יפה.

התובע הגיש תביעתו למל"ל כשנה וחצי לאחר האירוע בגינו אושפז.

גרסת התובע בפני חוקר המל"ל

ביום 31.1.2011, לאחר שהגיש התובע תביעתו למל"ל, הוא נחקר על ידי חוקר המל"ל שי שרעבי.

לגרסת התובע, כפי שעולה מפרוטוקול החקירה, הוא עבד בחברה ששה ימים בשבוע מ-8.30 ועד 23.30, כאשר הוא קיבל על פי התלושים שכר של 11,000 ₪ נטו לחודש, ואולם בפועל הוא לא לקח את השכר באופן מסודר.

לתובע היה לקוח גדול שמשקיע באופציות מעו"ף בארץ ששמו כרמי אריה שעבד איתו עוד מהתקופה שהתובע עבד בבנק פועלים (לפני שהקים את החברה). אופציות המעוף מתאפיינות בכך שהתנודתיות בהן גבוהה מאוד וקיימת אפשרות לרווחים גדולים או להפסדים גבוהים, כאשר בשבוע האחרון של החודש התנודתיות באופציות גדולה יותר "היות והאופציות פוקעות בסוף החודש ואין מקום לתיקונים לאחר הפקיעה". לגרסת התובע, הלקוח כרמי היה נוהג להישאר עם האופציות עד הרגע האחרון ושואף למקסימום רווח ולא היה מספיק מודע לסיכון שיכול להיווצר להשקעתו במשחק של הרגע האחרון: "אותו לקוח, כל הזמן, יש בינינו ויכוחים, על הסיכון שהוא לוקח ואני מנסה לגרום לו, לא ללכת עד הסוף".

לגרסת התובע בשבוע של האירוע (שארע ביום 24.7.2009) – באותו שלב היה ללקוח כרמי רווחים ועל כן הוא ביקש ממנו שייתן לו הוראת מכירה. כרמי משך את הזמן ולא נתן הוראה כאמור והתובע כעס עליו שכן הוא פחד שהלקוח יפסיד הכל: "בשבוע האירוע התקשרתי אליו מס' פעמים ביום משכנע אותו למכור, אך הוא מתעקש להישאר. אני מדבר איתך, לא שיחות נפש, אלה שיחות שהיו בעצם צעקות עליו שימכור, והוא צועק עלי שאשאר. כך כל השבוע, כך עד יום חמישי, יום אחרון של החודש והוא לא מוכר. אני התקשרתי אליו ביום שישי כבר לאחר שנסגר המסחר, אני כבר לא זוכר מתי מכר, היות וכבר החודש נגמר, התקשרתי אליו ואמרתי לו בצעקות, ב01.08.2009 הוא סוגר אצלי את החשבון ולא רוצה לעבוד איתו. זה היה ברור שאנחנו לא יכולים לעבוד ככה.

סיימתי את השיחה. ב16:30 מתחיל המסחר בחו"ל אני זוכר שהעברתי הוראות באותו היום, עבודה רגועה יום שישי בלילה אני לא עובד עם הלקוחות, ובשעה 20:30 נכנסתי לאכול ארוחת שבת ואז סיימנו לאכול, קמתי מהשולחן והתמוטטתי".

התובע נשאל על ידי חוקר המל"ל האם ביום ו', ביום שבו היה לו את אירוע הלב היה משהו חריג בעבודה והתובע ענה "לא. השיחה שדברתי עם כרמי הייתה למיטב זכרוני ביום שישי אך אני לא בטוח, אולי ביום חמישי בערב, בסוף היום".